שושנה מילר ז"ל ואח' נ' שרותי בריאות כללית- קמפוס בלינסון

החלטה

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה מיום 20.06.11 (כב' השופטת א. רוטקוף), הקובעת: "לאור הפערים הקיצוניים שבין חוות הדעת מטעם הצדדים אין מנוס ממינוי מומחה מטעם בית המשפט". בהמשך, קבע בימ"ש קמא כי בשכרו של המומחה ישאו הצדדים בחלקים שווים.

לטענת המבקשים, אשר הגישו תביעה בבית משפט קמא בגין רשלנות רפואית המיוחסת למשיבה, מהווה החלטת בית משפט קמא גזירה כלכלית שהמבקשים "יתקשו מאד לעמוד בה" לאחר שכבר שילמו 17,000 ₪ בעבור חוות דעת מטעמם.

המבקשים מוסיפים וטוענים כי בהחלטת בית משפט קמא יש כדי פגיעה בזכות הגישה לערכאות, ונגרמת הפליה בינם לבין המשיבה שאיננה סובלת מחסרון כיס.

עוד טוענים המבקשים כי שגה בית משפט קמא בכך שמינה מומחה מטעמו בשלב מוקדם של הדיון, כי קיימות בתיק מחלוקות עובדתיות רבות, נטען לרישום רפואי חסר, וכן קיימות סוגיות משפטיות. מכאן עולה, לטענת המבקשים, כי בית משפט קמא הותיר למומחה מטעמו לברר בעצמו את טענות הצדדים, סמכות הנתונה לבית המשפט ולא למומחה.

2.דין הבקשה להידחות ללא צורך בתגובת המשיבים.

3.ככלל, ערכאת הערעור איננה נוהגת להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית שעניינן ניהול הליך וסדרי דין, אף אם נראה כי ראוי היה לנקוט דרך דיונית אחרת. החריגים לכלל הם באותם מקרים בהם סבורה ערכאת הערעור כי החלטת הערכאה הדיונית מנוגדת לדין או גורמת לעיוות דין (רע"א 2565/07 טלנית תעשיות סחר נדל"ן ופיננסים בע"מ נ' נציגות הבית המשותף, פורסם ב"נבו") זהו הכלל שיש לנקוט גם בעניין שבפני, אשר לא מצאתי כי הוא בא בגדר החריגים המפורטים בפסיקה.

4.אין בסיס לחשש המבקשים לפיו תועבר ההכרעה לידי המומחה במקום בית המשפט:

"על דרך הכלל, נדרש מינוי של מומחה, על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט תמונה מדוייקת באשר לעניינים מקצועיים בהם מתעוררת מחלוקת. עם זאת, פשיטא כי סמכות ההכרעה מסורה בידי בית המשפט היושב לדין ואין הדברים סותרים זה את זה... למותר לציין, כי הליך מינוי מומחה מטעמו של בית המשפט איננו צריך להסכמת הצדדים. הגם שיש בידם את האפשרות להשמיע תגובתם בעניין...".

ר' רע"א 5528/10 SF WING OVERSERAS REAL ESTATE INVESTMENTS ואח' נ' אמנון יניב ואח' (פורסם ב"נבו", החלטה מיום 26.07.10).

5.בעניין שבפני, וכעולה מפרוטוקול הדיון שנערך בבית משפט קמא ביום 20.06.11, התייחסו הצדדים לשאלת מינוי המומחה, ושניהם התנגדו לכך. יחד עם זאת, ב"כ המבקשים נימק את התנגדותו בפני בית משפט קמא בנימוק אחד ויחיד, והוא כי הוא עומד על חוות הדעת מטעם המבקשים. משכך, אין המבקשים רשאים להעלות בפני ערכאת הערעור טענות שלא בא זכרן בפני הערכאה הדיונית, ובכלל זה הטענה לחסרון כיס.

6.מעבר לנדרש יצויין, כי הטענה לפיה יש לבטל את החלטת בית משפט קמא בשל חסרון כיס של המבקשים או פגיעה לכאורה בזכות הגישה לערכאות הינה טענה מרחיקת לכת שלא ניתן לקבלה. אכן, הליכים משפטיים דרכם שהם כרוכים בעלויות כגון שכ"ט עו"ד ותשלום למומחים וכיו"ב, ואין לקבל את הטענה הגורפת כי מי שאינו עומדת בעלויות אלו, נחסמת דרכו לערכאות, או הטענה המשתמעת לפיה, בית המשפט איננו רשאי להשתמש בכלי העזר המקצועיים העומדים לרשותו, כגון מינוי מומחים, בשל חסרון כיס של אחד הצדדים לדיון.

7.כאמור, הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה עמדת המשיבה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ו תמוז תשע"א, 28 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: